עמק הסיליקון נמצא בעיצומו של קרב אידיאולוגי שאף אחד לא מדבר עליו

יש מלחמה בעמק הסיליקון. לא מהסוג עם טילים וטנקים, אלא כזה שיקבע אם הילדים שלכם גדלים בעולם של חופש דיגיטלי או שרשראות אלגוריתמיות.

ההימור לא יכול להיות גבוה יותר, וקווי הקרב לא יכלו להיות ברורים יותר.

בצד אחד עומדים לוחמי החירות - הרוס אולבריכטס, האדוארד סנואדנס, ג'וליאן אסאנג'ס. גברים שהקריבו הכל כדי לחשוף את האמת, שבחרו בעקרונות על פני רווח, חירות על פני נוחות. אלה לא האחים הטכניים הטיפוסיים שלך עם ברזי הקומבוצ'ה ותרמילי המדיטציה שלהם. מדובר בלוחמים דיגיטליים שהביטו במכונה ואמרו: "לא עוד".

מצד שני, כיתת הפחדנים של הטכנולוגיה - טיפוסי ביל גייטס וג'ורג' סורוס שמטיפים להצלת האנושות תוך בניית המערכות שמשעבדות אותה. הם טסים במטוסים פרטיים לפסגות אקלים. הם בונים חומות מסביב לבתיהם תוך שהם דוגלים בגבולות פתוחים. הם מדברים על מידע מוטעה תוך הפצת נרטיבים משלהם באמצעות כלי תקשורת שקונים ובתשלום.

קווי הקרב משורטטים

בשנת 2021, מארק צוקרברג היה הדוגמה המושלמת לבובה הפוסט-מודרנית של עמק הסיליקון - טכנוקרט לבוש קפוצ'ון שנענה לכל דרישת צנזורה ממשלתית. כל דיון בקונגרס הביא התנצלות חדשה, כל זעקה תקשורתית תיקון אלגוריתם חדש. התבנית הייתה ברורה: קידה, גרידה, חזרה.

מהר קדימה להופעתו האחרונה של ג'ו רוגן: מנכ"ל שרירי, מיומן בג'יו-ג'יטסו, מדבר על ריבונות אישית וחופש ביטוי. הטרנספורמציה לא הייתה רק פיזית - היא הייתה פילוסופית. זאק הזקן היה מתחמק וטווה. החדש מדבר על חופש בבהירות של מישהו שהתעורר סוף סוף.

מה השתנה?

המטוטלת של ההיסטוריה התנדנדה לאחור. קָשֶׁה.

כשאילון מאסק השתלט על טוויטר (כיום X), הוא לא רק קנה פלטפורמת מדיה חברתית - הוא חולל מהפכה. הערות הקהילה החליפו את בודקי העובדות. אלגוריתמים פתוחים החליפו איסור צל.

פתאום, האליטה הטכנולוגית הייתה צריכה לבחור: לעמוד על החופש או להיצמד לשליטה. לא נותרה דרך ביניים.

הקשר האוסטרי

זה לא מקרי שלוחמי החופש של הטכנולוגיה חולקים שושלת אינטלקטואלית. מאהבתו של רוס אולבריכט לכלכלה האוסטרית ועד לחיבוקו של אילון מאסק לחשיבה של עקרונות ראשונים, יש קו ישיר להוגים שדגלו בחירות הפרט על פני שליטה קולקטיבית.

אלו אינן רק אמונות אקראיות - הן חלק ממסגרת פילוסופית קוהרנטית שמעריכה סוכנות אנושית על פני תכנון מרכזי.

בינתיים, כיתת הפחדנים שאבו את השראתם מבאר אחרת - הפילוסופים הפוסט-מודרניים שלימדו אותם שהאמת היא יחסית ושליטה היא חמלה.

אותה חתרנות אידיאולוגית שנתנה לנו מרחבים בטוחים ואזהרות טריגר העניקה לנו מתינות תוכן ודיכוי אלגוריתמי. אין זה מקרי שהתומכים הגדולים ביותר של צנזורה נוטים גם להיות המעריצים הגדולים ביותר של תיאוריה ביקורתית.

השביל האמצעי: רפורמה או פשרה?

ואז יש את שומרי הגדר כמו צוקרברג. פעם כרזה של צנזורה טכנולוגית, הוא מפנה כעת את Meta לעבר עקרונות חופש הביטוי. האם זו רפורמה אמיתית או סתם עוד הסתגלות הישרדותית? חבר המושבעים עדיין בחוץ.

אבל הנה מה שברור: אנחנו נכנסים למה שהפילוסוף קן וילבר מכנה "העידן האינטגרלי" – סינתזה שמתעלה גם על השמרנות המסורתית וגם על הרלטיביזם הפוסט-מודרני. זה לא קשור לאחור. זה על ללכת קדימה בעיניים ברורות.

הקטגוריות הישנות כבר לא עובדות. אנחנו לא חוזרים לאיזה עבר מיתי - אנחנו יוצרים משהו חדש. משהו שמשלב את מיטב הערכים המסורתיים עם חדשנות מודרנית וביקורת פוסט מודרנית.

גורם הגבריות

יש סיבה שהשינוי של צוקרברג כלל התחזקות פיזית. העידן הפוסט-מודרני של עמק הסיליקון לא היה רק חלש אידיאולוגית - הוא היה רך פיזית. השווה את החיוכים של לוחמי הצדק החברתי של הטכנולוגיה עם פניהם הנחושים של לוחמי החופש שלה.

זו לא גבריות רעילה. זה סוג הגבריות שגרם לגברים להיות מוכנים לסכן הכל בשביל מה שהם האמינו בו. מהסוג שמכניס את רוס אולבריכט לכלא בעוד שאחרים מרוויחים מפשעים גרועים בהרבה. מהסוג שג'וליאן אסאנג' נלחם בהסגרה בזמן שפושעי מלחמה יוצאים לחופשי.

זה עניין של האומץ לקום. להגיד לא. לסכן הכל בשביל מה שאתה מאמין בו. בעידן של רלטיביזם מוסרי וציות לתאגידים, זה הפך להיות מעשה מהפכני.

העתיד אינו מובטח

כשהמטוטלת נעה לעבר חופש דיגיטלי, השומר הישן לא ילך בשקט. הם יעטפו את מערכות הבקרה שלהם בשפה של בטיחות, קיימות ואחריות חברתית. הם ינסו לגרום לגיבורים להיראות כמו נבלים. הם ישתמשו בכל טריק בספר המשחקים הפוסט-מודרני שלהם כדי לשמור על אחיזתם בכוח.

אבל הנה האמת: ההיסטוריה זוכרת את גיבוריה. הוא שוכח את הפחדנים שלו. וכרגע, בעמק הסיליקון, כולם בוחרים באיזה צד הם יהיו.

ההתעוררות הדיגיטלית הגדולה היא לא סתם עוד טרנד טכנולוגי. זה קרב על נשמת האינטרנט. ובסופו של דבר, לעתיד החופש האנושי עצמו.

הבחירה היא שלך. הזמן הוא עכשיו. באיזה צד של ההיסטוריה תהיה?